החלטה בתיק בש"פ 2872/04

           בקשת המדינה להאריך, בשנית, את מעצרם של שלושת המשיבים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.        המשיבים עומדים לדין לפני בית-משפט השלום בשל ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והונאה בכרטיס חיוב. עם הגשת כתב האישום נגדם (ביום 27.3.03) ביקשה המאשימה מבית-משפט השלום להורות על מעצרם עד לתום בירור משפטם. בית-המשפט נעתר לבקשתה. עררי שניים מן המשיבים על החלטה זו נדחו או נזנחו, ומשפטם של המשיבים החל להתברר בעוד הם נתונים במעצר. משבירור המשפט לא הסתיים בתוך תקופת המעצר הסטאטוטורית, נעתרה חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, לבקשת המאשימה והאריכה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 27.12.03. אלא שמשפטם של המשיבים עודנו מתנהל והולך, ולפניי בקשת המאשימה להאריך את מעצרם, בשנית, בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 26.3.04. לאחר שמיעת טענות הפרקליטים, בישיבת יום 26.3.04, הוריתי להאריך את מעצרם של המשיבים עד למתן החלטה בבקשת המאשימה.

3.        אינני מתכוון לחזור ולפרט את פרשת מעלליהם של המשיבים, שחומרתם המופלגת נלמדת מן האישומים המיוחסים להם. ככל שהפירוט נדרש הריהו מצוי, בהרחבה, בהחלטת השופטת ביניש (בש"פ 11136/03). כן אינני מתכוון לחזור ולפרט את העילות, שעל יסודן נעצרו המשיבים מלכתחילה, ואת הנימוקים שעל יסודם קבעה השופטת ביניש, כי אין מנוס מהארכת מעצרם אף מעבר לתקופה הסטאטוטורית. די שאומר, כי העילות שעל יסודן הורה בית-משפט השלום לעצור את המשיבים מעיקרה, עודן תקפות במלוא עוצמתן, והנימוקים שעל יסודם החליטה חברתי הנכבדה, לפני כשלושה חודשים, להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, מצדיקים ומחייבים להאריך את מעצרם של המשיבים גם בפעם הזאת. יתר-על-כן, כשלעצמי הריני סבור, כי הנימוקים המחייבים את המשך מעצרם של המשיבים יוסיפו להיות תקפים עד לסיום משפטם. 

4.        בנסיבות אלו מן הראוי לתת את הדעת לקורות התנהלותו של ההליך. מן הנתונים המצויים לפניי עולה, כי בתזכורת שקיים ביום 4.1.04 הציע בית-משפט השלום לסניגורים להועיד לבירורו של המשפט מועדים נוספים לאלה שכבר נקבעו, בחודש פברואר ובמחצית הראשונה של חודש מארס. אלא שהמועדים המוצעים לא התאימו ליומניהם של הסניגורים, ובסופו-של-דבר עלה בידי בית-המשפט להועיד להמשך הבירור, בנוסף למועדים ספורים שנקבעו עוד קודם לכן, רק את הימים 25.3.04 ו-15.4.04. בשתי ישיבות שהתקיימו בפברואר, ובישיבה אחת נוספת שהתקיימה בחודש מארס, סיימה התביעה את פרשת ראיותיה. לאחרונה (בישיבת יום 25.3.04) נשלמה שמיעת עדויותיהם של שני המשיבים הראשונים. הישיבה שנועדה להתקיים ביום 15.4.04 בוטלה ביוזמת בית-המשפט, שקבע תחתיה ישיבה ליום 2.5.04. בישיבתו האחרונה הוסיף בית-המשפט מועד אחד, ליום 22.4.04. ישיבה זו אמורה להיות מוקדשת לדיון בעניינו של המשיב 3; ואילו בישיבה הנוספת, הקבועה ליום 2.5.04, מצופים הסניגורים לסיים את פרשת ההגנה. בהתחשב באופיו ובהיקפו של המשפט נקל להעריך, כי אם לא ימצא בית-המשפט דרך לקבוע מועדים נוספים וקרובים יותר לקידום שמיעתו של המשפט, אפשר ולא יהיה מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים אף יותר מפעם נוספת אחת בטרם יעלה בידי בית-המשפט לסיימו.

           סניגורם של המשיבים 2-1 הלין בטיעונו לפניי על התמשכות המשפט. יפה היה לה לטענה זו אלמלא הושמעה. בהחלטתה להאריך את מעצרם של המשיבים לראשונה ציינה חברתי, השופטת ביניש, כי "בית-משפט השלום היה נכון לשמוע את התיק גם בתקופת הפגרה והציע עשרות מועדים אפשריים, אך הסניגורים התנגדו לקיום הדיון בתקופת הפגרה ודחו עשרות מועדים מוצעים בנימוק של עומס רב על יומנם". מדברים אלה השתמעה ביקורת על עמדת הסניגורים, שלא עשו ככל שהיו מצווים לעשות במטרה לסייע לבית-המשפט לקדם את המשך שמיעתו וסיומו של ההליך. והנה, חרף הביקורת המרומזת על עמדתם, בישיבת התזכורת שקיים בית-משפט השלום (כעשרה ימים בלבד לאחר מועד פרסומה של ההחלטה האמורה), שבו הסניגורים ודחו את הצעת בית-המשפט להועיד לבירור המשפט מועדים נוספים, במטרה לקדם את האפשרות לסיימו במועד קרוב ככל האפשר.

5.        בנסיבות שתוארו אין הסניגורים ראויים להישמע בביקורת על קצב ניהולו של המשפט. אם יש מקום לבקר את בית-משפט השלום, הרי זה רק על כך שבבואו לקבוע מועדים נוספים לבירורו של המשפט, גילה התחשבות בלתי-מוגבלת בנוחותם ובמצב יומניהם של הסניגורים. תיאום מועדים עם פרקליטי הצדדים הוא מהלך יפה ומקובל. הוא מתחשב ברצונותיהם של באי-כוח הצדדים ואף מספק ערובה מסוימת למניעת תקלות. אבל אסור שנכונות בית-המשפט לתאם את מועדי הבירור עם באי-כוח הצדדים תעביר לידיהם את מלוא השליטה בזמני הבירור ותשלול מבית-המשפט את היכולת למלא את חובתו להחשת שמיעת משפטם של נאשמים הנתונים במעצר עד תום ההליכים. נוסח החלטת השופטת המלומדת, בישיבת התזכורת שקוימה לפניה ביום 4.1.04, צוטט בבקשה שלפניי. מהחלטה זו עולה, כי השופטת הציעה לצדדים את כל ימי חודש פברואר (למעט ימים ספורים שבהם נקבעו לפניה תיקים אחרים) וכן את כל המחצית הראשונה של חודש מארס, אלא שהסניגורים דחו את כל המועדים המוצעים בטענה כי אינם מתאימים ליומניהם. אני סבור, כי בנסיבות אלו הייתה השופטת המלומדת מיטיבה לעשות אילו קבעה מועדים אחדים להמשך הבירור, חרף היותם בלתי-מתאימים למי מהסניגורים. התארכות המשפט אך מעצימה את הצורך בקביעת מועדים, קרובים ככל האפשר, להמשך בירורו; בין במקום המועדים הקבועים לימים 22.4.04 ו-2.5.04 ובין, לפי הצורך, בנוסף להם. יואיל אפוא בית-משפט השלום לבחון את יומנו. ככל שימצא אפשרות להקצות לבירור המשפט מועדים נוספים במהלך חודש אפריל, יואיל לעשות כן; ככל האפשר בתיאום עם באי-כוח הצדדים, אך אם יתברר כי ניסיונו לתאם מועדים מוביל אותו שוב למבוי סתום - אף שלא בתיאום עמם.

6.        הבקשה מתקבלת ומעצרם של שלושת המשיבים מוארך בזה בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 26.3.04, או עד למתן פסק-דין במשפטם בת"פ 3755/03 של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

           ניתנה היום, ו' בניסן תשס"ד (28.3.04).

                                                                                                           ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: